משנה: הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת וְיָֽלְדָה בִּזְמַן שֶׁהַוְולָד שֶׁל קַייָמָא יוֹצִיא וְחַייָבִין בְּקָרְבָּן. וְאִם אֵין הַוְולָד שֶׁל קַייָמָא יְקַייֵם. סָפֵק בֶּן תֵּשַׁע לָרִאשׁוֹן סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן יוֹצִיא וְהַוְולָד כָּשֵּׁר וְחַייָבִין בְּאָשָׁם תָּלוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
וחייבין באשם תלוי. מפרש בגמ':
הולד כשר. ממה נפשך:
מתני' וחייבין בקרבן. שבא על אשת אח שלא במקום מצוה:
שְׁמוּאֵל אָמַר. זָכִין בָּעוֹבָּרִין. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. אֵין זָכִין בָּעוֹבָּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַף עַל גַּב דִּשְׁמוּאֵל אָמַר זָכִין לָעוֹבָּרִין. מוֹדֵי הוּא שֶׁיָּצָא רֹאשּׁוֹ וְרוּבּוֹ בַחַיִים. דֵי מַתְנִיתָא הַחוֹלֵץ לִיבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוֹבֶּרֶת. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר כָּאן. הוּא לְמַפְרֵעַ לֹא נָֽגְעָה בָהּ חֲלִיצָה. וְהָכָא בֵּ(י)ן הוּא לְמַפְרֵעַ וְהוּא שֶׁיִּזְכֶּה. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹמֵר. אִם יָֽלְדָה אִשְׁתִּי זָכָר יִטּוֹל מָנֶה. יָֽלְדָה זָכָר נוֹטֵל מָנֶה. אִם נְקֵיבָה מָאתַיִם. יָֽלְדָה נְקֵיבָה נוֹטֶלֶת מָאתַיִם. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא בְנוֹ. הָא אַחֵר לֹא. רִבִּי יוֹסָה אָמַר. אֲפִילוּ אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר וּבִלְבַד שְׁכִיב מְרַע. הָא בָרִיא לֹא. בִּלְבַד בִּמְטַלְטְלִין. הָא קַרְקָעוֹת לֹא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר. גֵּר שֶׁמֵּת וּבִיזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. וְנוֹדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם אוֹ שֶׁהָֽיְתָה עִיבְּרָה. הַכֹּל חַייָבִין לְהַחֲזִיר. 23b מַה עָבַד לָהּ רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁנְייָא הִיא הָכָא שֶׁהוּא בְנוֹ. וְסֵיפָה פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל מִן הָדָא דְרִבִּי יוֹסָה. הֶחֱזִירוּ הַכֹּל. אַחַר כָּךְ מֵת הַבֵּן אוֹ שֶׁהִפִּילָה. כָּל הַקּוֹדֵם בָּאַחֲרוֹנָה זָכָה. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא זָכָה. אֲפִילוּ בָּרִאשׁוֹנָה לֹא יִזְכֶּה. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אַף עַל גַּב דִּשְׁמוּאֵל אָמַר. זָכִין לָעוֹבָּרִין. מוֹדֵי וְהוּא שֶׁיָּצָא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַחַיִים. הֲרֵי אֵינוֹ בֶּן קַייָמָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר. מִשּׁוּם יִיאוּשׁ. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין רִבִּי חִייָה בַּר וָוא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּא בַּר נָתָן. חָזַר בָּהּ רִבִּי נָתָן. מִן מַתְנִיתָא. אִם זָכָר מָנֶה. אִם נְקֵיבָה מָאתַיִם. וּנְקֵיבָה גַבָּהּ לֹא בְעִנְייָן כְּאַחֵר הוּא. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. בֶּן יוֹמוֹ זָכִין לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
בן יומי. ד''ה מודים דזכין לו וכדתנינן בנידה דף מ''ד תינוק בן יום א' נוחל כו':
מן מתני'. כלומר מכח המתני' חזר מדבריו דקתני אם נקבה מאתים ונקבה גבה לא בענין כאחר היא דהא נקבה לאו יורש היא ולא שייכא טעמא דירושה הבאה מאליה ואפ''ה קנתה:
חזר בה רבי נתן. דאמר מתחילה כרבי לעזר וכטעמיה. א''נ דחזר בו רבי לעזר גרסינן:
ומשני רב יצחק משום ייאוש. כלומר דהמחזיקים בראשונה היו מתייאשין בעצמן מאז שהיו בספק שמא יש לו יורשין או אם אשתו מעוברת שמא לא תפיל ולא נתכוונו להחזיק חזקה גמורה. וכשינוייא דרבא שם:
אפי' בראשונה יזכה גרסי'. לשמואל דלא כן אמר רבי יוסי כו' והרי אינו בן קיימא שהרי הפילה ולא זכה העובר מקודם:
בראשונה. כשהיתה מעוברת:
כל הקודם לזכות באחרונה. מאחר שמת הבן או הפילה זכה דהפקר הויא:
שניא כו'. ובבנו מודי דירושה הבאה מאליה היא ויש לה כח לתפוס:
ופריך וסיפא כו' מן הדא דרבי יוסי. כלומר אליבא דר''י דאמר לעיל מודי שמואל כו' דקתני התם החזירו כו':
זכין בעוברין. כלומר לעוברין דס''ל המזכה לעובר ע''י אחר קנה. ופלוגתא היא ג''כ בבבלי ב''ב דף קמ''ב:
והוא שיצא ראשו ורובו בחיים. כלומר שיהיה בן קיימא ולא נפל:
די מתני'. כלומר וכדאמרי' במתני' החולץ כו':
וכמה דאת אמר כאן הוא גרסי' למפרע כו'. דאם הולד בן קיימא לא הוי חליצה למפרע והכא נמי כן הוא למפרע הוא שיזכה:
תמן תנינן. פ' מי שמת שם:
לא אמר אלא בנו. דלטעמיה אזיל דס''ל אין זכין לעוברין והכא שאני מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומקנה לו בכל לבו אבל לעובר אחר לא. וכדרבי יוחנן שם:
ע''ד דרבי לעזר ובלבד בש''מ. דמפני שדעתו של אדם קרובה לבנו חששו שמא תטרוף דעתו ודוקא במטלטלין כדקתני במתניתין יטול מנה. וכ''כ הרי''ף ז''ל פ' מי שמת שם אבל דעת הרמב''ם ז''ל פ' כ''ב מהל' מכירה דאין לחלק בין שכ''מ לבריא וכ''כ הה''מ שם וכדעת רוב הפוסקים:
גר שמת. ברייתא שם:
או שהיתה עוברה. אשת הגר:
הכל חייבי להחזיר. כיון דאשתו מעוברת ועובר יורש הוי אלמא דהמזכה לעובר קנה
מה עבד לה רבי לעזר. לההיא ברייתא:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל שֶׁאֶיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עַל וַודָּאוֹ אֵין חַייָבִין עַל סְפֵיקוֹ אָשָׁם תָּלוּי. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי זֵיתִים אֶחָד שֶׁלְּחֵלֶב וְאֶחָד שֶׁלְּשׁוּמָּן וְאָכַל אֶחָד מֵהֶן וַחֲבֵירוֹ מוּנָח בְּתוֹכָהּ. וְאָמַר. מֵאַחַר שֶׁאִילּוּ אֶמְצָא אֶת הַמַּפְתֵּחַ יָכוֹל אֲנִי לַעֲמוֹד עַל וַודָּאוֹ מַהוּ שֶׁיְּהוּ חַייָבִין עַל סְפֵיקוֹ אָשָׁם תָּלוּי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת עַד שֶׁלֹּא יִוָודַע לוֹ אִם בֶּן קַייָמָא הוּא אִם אֵינוֹ בֶּן קַייָמָא מֵבִיא. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
עד שלא כו'. כלומר דמן הדין היה לו להביא אשם תלוי כל זמן שלא יוודע לו אם בן קיימא או לא ובמתני' לא תני אלא אם הוא בן קיימא דאז חייבין בקרבן חטאת הדא אמרה שאינו מביא אשם תלוי בכה''ג:
נישמעינה כו'. דנוכל לפשוט זה ממתני' דקתני הכונס כו' דאם הולד בן קיימא חייבין בקרבן:
היך עבידא. דברי רבי יוסי היא ונקט לה בלשון בעיא משום דפשיט לה ממתניתין דהכא כלו' היך הדין זה היו לפניו וכו' וחבירו מונח בתיבה גרסי' דמאחר שאם ימצא המפתח ויחקור אחר זית הנשאר ולעמוד על וודאו אם חייב על ספיקו אשם תלוי כל זמן שלא נתברר:
גמ' כל שאיפשר לך כו' בכריתות דף י''ח פלוגתא דתנאי היא אם בעינן באשם תלוי חתיכה מב' חתיכות כדמפרשינן לקמן או לא. והכא איפכא פליגי רבי יוסי ורב דלרבי יוסי כל שאיפשר לעמוד על וודאי ולברר איסורו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי אלא ימתין עד שיברר ויביא חטאת דחיישינן לחולין לעזרה:
רַב אָמַר. כָּל שֶׁאֵיפְשַׁר לוֹ לַעֲמוֹד עַל וַודַּייוֹ אֵין חַייָבִין עַל סְפֵיקוֹ אָשָׁם תָּלוּי. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי זֵיתִים אֶחָד שֶׁלְּחֵלֶב וְאֶחָד שֶׁלְּשׁוּמָּן וְאָכַל אֶחָד מֵהֶן. וּבָא עוֹרֵב וְאָכַל אֶת הַשֵּׁינִי. מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל וַודַּייוֹ אֵין חַייָבִין עַל סְפֵיקוֹ אָשָׁם תָּלוּי. אֲבָל אִם אָכַל עוֹרֵב תְּחִילָּה וְאַחַר כָּךְ אָכַל הוּא. מֵאַחַר שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל וַודַּייוֹ חַייָבִין עַל סְפֵיקוֹ אָשָׁם תָּלוּי. 24a לֹא כֵן אָמַר רַב. וְהוּא שֶׁיוֹכִיחַ לְפָנָיו חֵלֶב בָּרוּר. אַף עַל גַּב דְּרַב אָמַר. וְהוּא שֶׁיוֹכִיחַ לְפָנָיו חֵלֶב בָּרוּר. מוֹדֶה הוּא הָכָא. שֶׁיָּכוֹל לַעֲמוֹד עַל וַודָּאוֹ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. כְּרִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. חַייָבִין עַל חֶלְבּוֹ אָשָׁם תָּלוּי. מַה עֲבַד רַב. פָּתַר לָהּ. חֲלוּקִין עַל דִּבְרֵי רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. חֲתִיכָה שֶׁלְּחוּלִין וַחֲתִיכָה שֶׁלְּקוֹדֶשׁ. אָכַל אֶת אַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֶת אֵי זֶה מֵהֶן אָכַל מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. אָכַל אֶת הַשְּׁנִייָה מֵבִיא אָשָׁם וַודַּאי. אָכַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּבָא אַחֵר וְאָכַל אֶת הַשְּׁנִייָה זֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי וְזֶה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. נִיחָא רִאשׁוֹן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. שֵׁינִי לָמָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה חֲתִיכָה גְדוֹלָה וְאָכַל חֶצְייָהּ וְהִנִּיחַ חֶצְייָהּ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. סָפֵק בֶּן תֵּשַׁע לָרִאשׁוֹן סָפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן יוֹצִיא וְהַוְולָד כָּשֵׁר וְחַייָבִין אָשָׁם תָּלוּי. הֲרֵי אֵיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עַל וַודָּייוֹ וְחַייָבִין עַל סְפֵיקוֹ אָשָׁם תָּלוּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קִייֶמָהּ רִבִי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי חִייָא בַּר וָוא. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. קִייְמָהּ רִבִּי זְעוּרָה קָמִינָן. מֵאַחַר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהֶעָרוֹת וְלִפְרוֹשׁ וְלֵידַע אִם מִמֶּנּוּ הוּא אִם מֵאַחֵר הוּא. כְּמִי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל וַודָּייוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
דמאחר שהוא יכול להערות ולפרוש. כלומר דהרי בהעראה בלבד קונה ביבמה ולפרוש הימנה כו' א''כ במשהו יכול לעמוד על וודאו ויכול לברר איסורו קרינן ביה. אבל התם מוקמינן להאי מתני' נמי כרבי לעזר דלא בעי חתיכה מב' חתיכות:
קיימה. תירצה ר''ז לפני ר''ח בר בא. ורבי חזקי' קאמר איפכא דר''ח בר בא תירצה לפני ר''ז דמתני' קיימינן דה''ט:
הרי אפשר לך לעמוד על וודייו. בתמיה דודאי אין יכול לעמוד ואפ''ה קתני דחייבין:
ומשני רבי יוסה תיפתר שהיתה חתיכה גדולה ואכל השני חצי' כו'. דאפשר לברר האיסור:
ניחא דראשון מביא. דהיו לפניו ב' חתיכות אלא שני למה מביא לרב:
חתיכה של חולין. מתני' היא שם דף כ''ג ובסיפא גבי חתיכת חלב וחתיכת חולין תני שם הכי:
פתר לה דחלוקין כו'. וסבר לה כחכמים:
מה עבד רב. לההיא מתני':
כוי גרסינן דר''א אומר חייבין על חלבו וספק בהמה וספק חי' הוא וחתיכה א' היא:
מתני' פליגא על רב. דאמר דבחתיכה א' לא:
ומשני אע''ג כו' מודה הוא הכא. דחייב שיכול לעמוד על וודאו בשעת אכילה דהוה חתיכה משתי חתיכות:
ופריך לא כן אמר רב והוא שיוכיח לפניו חלב ברור. כלומר דבעינן חתיכה משתי חתיכות א' של חלב וא' של שומן דכשאכל א' מהן איפשר להוכיח ולברר אם הוא חלב ברור ולאפוקי חתיכה אחת ספק חלב וספק שומן והכא נמי אין יכול להוכיח שהרי העורב אכל השני:
היך עבידא. והגי' נשתבשה בכאן וה''ג ברישא אכל אחד מהן ובא עורב ואכל את השני מאחר שהוא יכול לעמוד על וודאו חייבין כו' אבל אם אכל עורב תחילה ואחר כך אכל הוא מאחר שאינו יכול לעמוד על וודאו אין חייבין כו'. כלומר דברישא בשעת אכילה היה אפשר לעמוד ולברר האיסור אבל בסיפא לא היה יכול לעמוד כבר בשעת אכילה וכן משמע בהדיא שם:
רב אמר כל שאיפשר לו לעמוד על ודאו חייבין כו' גרסינן. כלומר דבכה''ג דאפשר לברר האיסור אז הוא דחייב על ספק אשם תלוי להגן עליו מן היסורין עד שיתודע לו כדמפרש ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source